<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' ציצית</h1>
<h2>דף יא:</h2>
תלאן, בבגד וקשרן אפילו קשר העליון לבדו ואחר כך פסק האיחוי שבד' החוטין להיות ח' פסולה דבעינן שבשעת קשירה יהיו החוטין ח' ואעפ"י שקצצן אחר כך פסולין ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ואיכא משום תעשה ולא מן העשוי.
<h2>דף מב.</h2>
היודע לשמור תפליו וכו'. לפי שאין התפלין נמצאין לכל אדם אלא למי שהוא סופר וחכם ובקי ומשום הכי נקט לשון לקיחה מה שאין כן בציצית ובלולב שיש מי שיש לו לולב מגינתו וטלית נמי לכל הילדים הנערים עושין להם לכסות מערומיהן ואינן חסרין אלא להטיל להם ציצית ולהכי לא שייך בהו לקיחה. אוכלין על ידיו טהרות, כלומר אם נגע בהם.
